|
בס"ד, אדר תשס"ט
שבת שלפני הפורים, מוציאים בבית הכנסת שני ספרי תורה, אחד קוראים בו בפרשת השבוע ובשני קוראים מפטיר את פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" הנמצאת בסוף פרשת כי תצא שבספר דברים ושבת זו נקראת "שבת זכור" על שם קריאה זו.
מצות עשה מן התורה על כל ישראל לשמור בלב איבה ושנאה לעמלק ולזרעו, ולזכור בפה את רשעותו, ונספר זאת לבנינו ולדורותינו מה עשה לנו אותו רשע בדרך בצאתנו ממצרים עד אשר נאבד את זכרו מן העולם ונמחה את שמו ולא יישאר לו שריד ופליט, לא נפש אחת ולא שום דבר אחר שנקרא על שמו. וזה מה שכתוב בתורה "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים וכו' תמחה את זכר עמלק מתחת לשמים לא תשכח" ודרשו חכמינו : "זכור" – בפה, "לא תשכח" – בלב.
וכדי לקיים מצוה זו שהיא מן התורה לזכור את רשעותו של עמלק בפינו ושמירת האיבה אליו בלבנו, תקנו חכמים שיהא קוראים בפרשה זו בציבור ומתוך הספר פעם אחת בשנה בשבת שקודם פורים, כדי לסמוך את מחיית עמלק למחיית המן שהיה מזרע עמלק.
ואעפ"י שפרשה זו נקראת בכל שנה גם עם סדר פרשיות השבוע בפרשת כי תצא שאנחנו קוראים בסוף הקיץ, חייבים לקרוא פרשה זו קריאה לעצמה בשעתה, ולכוון לקיים מצות עשה מן התורה לזכור מעשה עמלק.
חכמינו ז"ל אמרו, כשעלה סנחריב לשלטון, הוא בלבל את האמורים וכיום איננו יודעים מי הוא מזרעו של עמלק (אולי הנאצים ימ"ש, אולי המחבלים ימ"ש, ולצערנו יש רבים שניתן לייחס להם מעשי עמלק) ולא נותר לנו בימינו אלא לזכור את מעשה עמלק קודם הפורים, וכשנזכה לגאולה השלימה או אז גם ימחה שמו וזכרו את עמלק מתחת השמים. לא נאריך כאן לבאר למה התורה נטפלה דווקא לעמלק בעוד שהיו עמים רבים שנלחמו בישראל, מפני קוצר המקום אך ידעו נא כולם כי יש על כך פרשנות רחבה מני ים | 
