למרות שמנהג האשכנזים למעט בשמחה כבר משבעה עשר בתמוז יום בו הובקעה העיר ירושלים, הרי משנכנס אב לכל הדעות אין שמחים. מה שבא לידי ביטוי ע"י אי שמיעת נגינות וזמירות המנוגנים בכלי נגינה. אין נושאים נשים, לא עושים עסקים שיש בהם שמחה, אין מברכים ברכת שהחיינו שבדרך כלל מברכים על דברים שאדם שמח בהם כמו פירות חדשים שאוכל לראשונה, או בגד חדש וכיוצא בזה, וכן אין לתפור בגד חדש ואפילו לעשותו מבגד ישן אסור, אין לסרוג ואין לרקום.

כמו כן אסרו חכמים לעשות דברים שמסיחים את הדעת מן האבילות כמו כביסה (למעט כביסה לתינוקות המלכלכים את בגדיהם), וכן אסרו לעשות דברים שיש בהם משום תענוג כמו רחיצה של תענוג (למעט רחיצה מחמת ליכלוך, וזיעה בכלל לכלוך היא) כמו שחיה בים או בבריכה או אפילו בבית סתם לשם ריענון.

כמו כן התספורת אסורה בימים אלה, לאשכנזים התספורת נאסרה כבר מי"ז בתמוז ולספרדים משבוע שחל בו תשעה בו, כמו גם כביסה שלאשכנזים נאסר משנכנס אב ולספרדים משבוע שחל בו תשעה באב, אף שיש רבים מן הספרדים הנוהגים לאסור כמו האשכנזים.
ראוי לציין שלספרדים הרחצה אסורה רק בשבוע שחל בו תשעה באב.

גם אכילת בשר ושתיית יין נאסרו משנכנס אב, כיון שבטלו הקרבנות וניסוך היין על המזבח, על כן גם אנו נמנעים מלהנות ממאכלים אלו, ובכל תשעת הימים עד תשעה באב אין אנו אוכלים אלא מאכלים חלביים או סתמיים (פרווה), חוץ משבת שבה אין שום אבילות, ואוכלים ושותים כל מה שרגילים בכל שבת כדי לכבד ולענג את השבת