בס"ד, עריו"כ תש"ע

הרמב"ם בהלכות תשובה מונה שלושה תנאים לתשובה: חרטה, קבלה להבא, וידוי.  כדי שאדם יתחרט על מעשיו הרעים, הרי ראשית דבר הוא צריך לדעת שאכן מעשיו לא היו טובים, כי כל עוד איננו יודע שחילול שבת למשל הוא עוון חמור, האיך ישוב בתשובה על עבירה זו והאיך יקבל על עצמו שלא ישוב לחטוא אם כלל איננו מודע לזה שמה שעשה הוא "חטא", ולכן, מי שאכן יודע ומכיר בחטאו, גם קל לו יותר להתחרט ולקבל על עצמו שלא ישוב לזה החטא ומי שאיננו יודע עדיין מה אסור ומה מותר, יקבל על עצמו שמכאן ואילך ילמד תורה, ירכוש לעצמו ידיעות בתורה הקדושה, ילמד מהי תפילה, מהו קיום מצוות. ובכל מקרה ראוי לערוך "וידוי" שכאמור הוא חלק בלתי נפרד מן התשובה.

התשובה מכפרת על כל העבירות, ואפילו פשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר (יחזקאל לג): "ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו".

התשובה היא לא רק מעבירות שיש בהן מעשה כמו גזל וגניבה וכיוצא בהן, אלא שכשם שצריך אדם לשוב מאלו, כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות. וכיוצא בהן – מן הכל הוא צריך לחזור בתשובה. ועוונות אלו קשים יותר מאותם שיש בהם מעשה כיון שאדם נשקע בהם קשה לו לפרוש מהם. ועל זה אומר הכתוב (ישעיהו סה): "יעזוב רשע דרכו ואיש עוון מחשבותיו".
התשובה מקרבת את הרחוקים, וכך היא לשון הרמב"ם: "אמש (לפני התשובה) היה זה החוטא שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום, אחרי ששב, הוא אהוב וחביב ונחמד וקרוב וידיד".
כל הנביאים כולם צוו על התשובה, ואין ישראל נגאלים אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שעל עם ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין, שנאמר (דברים ל): ,והיה כי יבואו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלוקיך וגו' ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה" (מתוך דברי הרמב"ם פרק מהלכות תשובה).הרמב"ם בהלכות תשובה מונה שלושה תנאים לתשובה: חרטה, קבלה להבא, וידוי.  כדי שאדם יתחרט על מעשיו הרעים, הרי ראשית דבר הוא צריך לדעת שאכן מעשיו לא היו טובים, כי כל עוד איננו יודע שחילול שבת למשל הוא עוון חמור, האיך ישוב בתשובה על עבירה זו והאיך יקבל על עצמו שלא ישוב לחטוא אם כלל איננו מודע לזה שמה שעשה הוא "חטא", ולכן, מי שאכן יודע ומכיר בחטאו, גם קל לו יותר להתחרט ולקבל על עצמו שלא ישוב לזה החטא ומי שאיננו יודע עדיין מה אסור ומה מותר, יקבל על עצמו שמכאן ואילך ילמד תורה, ירכוש לעצמו ידיעות בתורה הקדושה, ילמד מהי תפילה, מהו קיום מצוות. ובכל מקרה ראוי לערוך "וידוי" שכאמור הוא חלק בלתי נפרד מן התשובה.

התשובה מכפרת על כל העבירות, ואפילו פשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר (יחזקאל לג): "ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו".

התשובה היא לא רק מעבירות שיש בהן מעשה כמו גזל וגניבה וכיוצא בהן, אלא שכשם שצריך אדם לשוב מאלו, כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות. וכיוצא בהן – מן הכל הוא צריך לחזור בתשובה. ועוונות אלו קשים יותר מאותם שיש בהם מעשה כיון שאדם נשקע בהם קשה לו לפרוש מהם. ועל זה אומר הכתוב (ישעיהו סה): "יעזוב רשע דרכו ואיש עוון מחשבותיו".
התשובה מקרבת את הרחוקים, וכך היא לשון הרמב"ם: "אמש (לפני התשובה) היה זה החוטא שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום, אחרי ששב, הוא אהוב וחביב ונחמד וקרוב וידיד".
כל הנביאים כולם צוו על התשובה, ואין ישראל נגאלים אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שעל עם ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין, שנאמר (דברים ל): ,והיה כי יבואו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלוקיך וגו' ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה" (מתוך דברי הרמב"ם פרק מהלכות תשובה).