בס"ד, תמוז תש"ע

ביום שבעה עשר בתמוז נוהגים להתענות כנאמר בנביא (זכריה ח) שם מוזכר הצום הרביעי, הצום החמישי, הצום השביעי והצום העשירי. רבותינו ז"ל ביארו כי "הצום הרביעי" הוא צום י"ז בתמוז, שתמוז הוא החודש הרביעי למנין החודשים המתחיל בניסן. "הצום החמישי" הוא צום תשעה באב, "הצום השביעי" הוא צום גדליה בג' תשרי ו"הצום העשירי" הוא צום עשרה בטבת.

ובכן, חמשה דברים רעים אירעו בשבעה עשר בתמוז. א) נשתברו הלוחות הראשונות ברדת משה מן ההר וראה את העגל ואת המחולות כמפורש בתורה, וזה היה בי"ז בתמוז. ב) בוטל קרבן התמיד מלהקריב בבית ראשון (שכבר לא מצאו הכהנים כבשים להקריב). ג) הובקעה העיר ירושלים בחורבן בית שני. ד) אפוסטמוס הרשע שרף את התורה. ה) הועמד צלם בהיכל שבבית המקדש. כל הטעמים הללו הוזכרו במשנה במסכת תענית פרק רביעי.

המעניין הוא שגם בחורבן בית ראשון הובקעה העיר בחודש תמוז, אבל בתשיעי בו, ובכל זאת לא קבעו חכמינו להתענות גם בתשיעי בו כדי שלא להכביד ולא להטריח על הציבור יותר מדי, ולכן קבעוהו ביום י"ז בתמוז – לפי שחורבן בית שני קרוב אלינו יותר.

אגב, בי"ז בתמוז שלח נח את היונה מן התיבה לראות הקלו המים מעל פני הארץ כנאמר: "ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה". ואמרו על זה חכמינו ז"ל: רמז יש בזה לכנסת ישראל שנמשלה ליונה שלא מצאה מנוח ביום קשה זה.