יום י"ח באייר הוא יום שלושים ושלושה לעומר, והוא יום הילולא (יום שמחה) של רבי שמעון בר יוחאי, ועשאוהו ישראל כמו יום טוב אף שימי צער לפני אותו יום ואחרי אותו יום (לאחד המנהגים) ונוהגים לחגוג יום זה בערי קודש שבארץ ישראל, והוא כמו יום טוב בשמחה וריקודים וזמירות הרבה ומדורות אש גדולות ומסביב להן מחולות שירה וזמרה, והכל לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.

ובודאי שכך הוא הדבר במירון מקום קברו של ר' שמעון בר יוחאי והתנא ר' אלעזר בנו של רשב"י. ומי שלא ראה שמחה גדולה הנעשית בלג' בעומר במירון, לא ראה התלהבות של שמחה ומחול של אלפים רבים. ורבים מאוד המתקדשים והמטהרים ביום זה בכל דבר שבקדושה ובתורה ובתפילה, והכל שרים שירי זמרה לכבוד התנא ר' שמעון בר יוחאי, ושירתם בוקעת לשמים, ומשואות האש שעולים שם נראים למרחקים.

הטעם הידוע להילולא זו היא מה שמובא בספרי ההלכה הראשונים שביום זה פסקו תלמידי ר' עקיבא מלמות. מסורת עתיקת יומין שיום פטירתו של רשב"י, אותו יום נתמלא אור גדול של שמחה אין קץ ע"י הסודות הטמירים שגילה לתלמידיו באותו יום ואשר נכתבו בספר הזוהר, ולא היה העולם כדאי כאותו יום שעניינים נשגבים אלה נתגלו לבריות והיום הזה היה לו ולתלמידיו שהיו אתו כיום הילולא, כלומר – כיום שהחתן שמח בחופתו והיה אותו היום ארוך משאר כל הימים ולא שקעה שמשו עד שגילה כל מה שניתן לו רשות לגלות, ואז ניתן רשות לשמת שתשקע. שקעה השמש, יצאה נשמתו של ר' שמעון בר יוחאי ועלתה למרום. הכל כמו שכתוב ב"אדרא זוטא" (זוהר פ' האזינו).