בס"ד, שבט תש"ע

חג לאילנות – כך נוהגים הילדים לשיר אך מסתבר שט"ו בשבט אינו רק חג לאילנות אלא חג לאוכלי הפירות, שכן זהו מנהג עתיק להרבות באכילת פירות במיוחד פירות ארץ ישראל בליל או ביום ט"ו בשבט.

מנהג זה הובא לראשונה בספר "עיבור שנים" לרבי יששכר בן סוסאן (מחכמי מרוקו שהתיישב בסוף ימיו בצפת) והוא כותב: "שבט יום ט"ו ראש השנה לאילנות וכו'. והאשכנזים יצ"ו נוהגים להרבות בו במיני פירות אילנות לכבוד שמו של יום". עד כאן דבריו. אותו חכם מרוקאי כותב שזהו מנהג האשכנזים.

גם בספר אדני פז (להגאון רבי אפרים ב"ר שמואל זנוויל ז"ל מאלטונה) על שולחן ערוך או"ח (סימן קל"א סעיף ה') כותב ש"המגן אברהם" כתב, נוהגים האשכנזים להרבות בו במיני פירות של אילנות, ואני לא ראיתי ולא שמעתי ממנהג זה, ואפשר לומר הטעם למנהג זה, כי על ידי זה שמרבים בו באכילת פירות האילנות, יזכרו שהוא ראש השנה לאילנות ויתפללו עליהם שיתברכו הפירות, וכאשר עושים בחג השבועות שהוא יום הדין לאילנות, מעמידים בבתי כנסת אילנות וכדו' כדי להזכיר להתפלל על האילנות – עד כאן דבריו.

שוב אנו מוצאים מנהג זה מקורו אצל האשכנזים דווקא מסורת רבת שנים הוכיחה כי דווקא בני עדות הספרדים אימצו לעצמם מנהג זה, והם עוד מחמירים בו יותר מן האשכנזים כי הם מתאמצים להשיג יותר סוגים ומינים שונים של פירות, הדפיסו גם סידורים מיוחדים בהם "סדר" ט"ו בשבט עם תפילות ודברי תורה מן הזוהר הקדוש שכולם מדברים בשבחה של ארץ ישראל ובשבח פירותיה של ארץ ישראל.

אכילת פירות הארץ ופירות בכלל ובוודאי פירות שהם משבעת המינים הפכה להיות נחלת עם ישראל כולו על עדותיו ודעותיו.

טעם נוסף מעניין על אכילת פירות בט"ו בשבט, כתב בספר תולדות יצחק להגאון רבי יצחק מייזלר זצ"ל. שהרי כתוב בתהילים (קכ"ב) "שבטי י-ה עדות לישראל להודות לשם ה' "- כלומר, י-ה שבט הוא ט"ו בשבט, והוא נועד לישראל להודות לשם ה' בברכה.

רמז יפה כתב הרב הקדוש מדזיקוב זצ"ל בספרו "עטרת ישועה" על הפסוק בתהילים (א', ג'): "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו", "על פלגי מים" – רמז לחמישה עשר בשבט, כי חודש שבט הוא במזל דלי, ודלי הוא מים כמו שכתוב "יזל מים מדליו" וחמישה עשר בשבט הוא בפלג – בחצי חודש שבט, הרי כי פלגי מים הוא חמישה עשר בשבט "מאשר פיריו יתן בעתו" – מרמז כי בזמן זה נותנים על השולחן פירות – אלא הם דבריו.

בספר "תורת אמת", להרב הקדוש מלובלין זצ"ל כתב בענין זה: "לעם שנוהגים לאכול פירות בט"ו בשבט, שעל ידי שאדם מתהנה ממה שברא הקב"ה בעולמו ומשבח ומקלס להשי"ת, יגיע מזה תענוג להשי"ת, כמו שכתוב "כל פעל ה' למענהו ולשבחו לקלסו וכו'". ולכן, בהגיע ט"ו בשבט שבו נותן ה' את השרף באילנות ומגדל את פירות האילן שהוא ג"כ לצרכי האדם, יש לשבחו ולברכו על כל הטובה שעשה עמנו הקב"ה".

מן הראוי להביא מה שאמר אחד מגדולי התורה על פי הנאמר בברכת המזון שאנו מברכים אחרי אכילתנו: "הזן את העולם כולו בחן ובחסד וברחמים", והוא הסביר שהקב"ה נתן לנו את הפירות לא רק בנתינה בעלמא אלא נתינה של "חן" כי הבננה גם אם היתה שחורה משחור ומכוערת היינו אוכלים ונהנים, אבל הקב"ה נתן לנו את פירותיו כשהם מלאי חן, מלאי צבע ויופי מיוחד, כמה נראה היא הבננה, וכמה נאה הוא התפוז והקלמנטינה, ואיזה מלכותי הוא הרימון, וכמה יפה הוא אותו אשכול ענבים, והאננס עם צורת הגידול המיוחדת שלו, וכך כל פרי ופרי.

"ועל הכל ה' אלוקינו אנחנו מודים על ומברכים אותך".