חודש ניסן הוא לא רק החודש הראשון בשנה, אלא הוא גם החודש שחכמינו ציינו אותו כחודש "אשר ישועות בו מקיפות" כלומר – הרב ה ניסים היו בחודש זה "בצאת ישראל ממצרים", הגאולה מעבדות לחירות, משיעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול, שעל כל אלה אנו מברכים ברכה מיוחדת בליל הסדר בעת אמירת ההגדה לפסח, והברכה מסתיימת כך: "ברוך אתה ה' – גאל ישראל".

 

עפ"י הסוד (הקבלה), הרי זמן או תקופה שבעבר היו בו ניסים מרובים, הרי הוא שעת הכושר גם לניסים בתקופה שלנו. וכמו שמצינו בחז"ל על חודש אדר, שמי שיש לו דין עם נכרי, הרי חודש אדר הוא חודש המסוגל להצלחה, כמו שבחודש אב, שהוא חודש בו מציינים את חורבן בתי המקדש, הרי הוא חודש שלא כדאי להתדיין בו עם הנכרי.

 

חודש זה נקרא בתורה גם חודש האביב, מפני שבו הצמח וכל חי פורח ומתחדש ובו ניתן חיים ואושר בעולם. ומכיוון שפסח חייב להיות בחודש האביב, לכן קורה שלעיתים מעברים את השנה ומוסיפים חודש לשנה העברית, כדי שלא יקרה מצב שפסח יצא בתקופת החורף, אלא תמיד נחוג אותו בתקופת האביב ובחודש האביב.

 

בחודש ניסן יש גם מצוה שאנו נוהגים לקיימה אחת בשנה וכך אמרו חכמינו ז"ל "היוצא לשדות או לגינות בימי ניסן ורואה אילנות פורחות וניצנים עולים, מברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות כדי ליהנות בהן בני אדם" (רמב"ם הל' ברכות פרק י').

 

אמנם הנוסח הנכון יותר של הברכה כפי שנהגו ישראל במשך הדורות הוא: "... שלא חיסר בעולמו דבר וברא בו בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני אדם". הברכה היא על אילנות של מאכל, אילנות פרי, ולא באילנות של סרק שעליהם אינו מברך, ומפני שבניסן דרך האילנות שיוציאו פרחים, לכן את ההלכה הזאת דווקא על תקופה זו, למרות שגם בשאר חודשי השנה כשיראה פרחים באילנות, ראוי לו לברך עליהם אם עדיין לא בירך בשנה זו אף שיש הסוברים שברכה זו מיועדת אך ורק לחודש ניסן.

 

אחד בניסן שהוא ראש חודש , הוא גם היום בו בחר ה' לחנוכת המשכן והתחיל בו להשרות שכינתו בישראל, ובו ביום נאמרו שמונה פרשיות למשה, ובו יתחילו להקריב קרבנות מילואים בבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו, כמתואר בספר יחזקאל (פרק מה).

 

המשנה הראשונה בתלמוד מסכת ראש השנה, מציינת את אחד בניסן כראש השנה לחמשה דברים: למלכים, לרגלים, לחודשים, לעיבורים ולתרומת שקלים.

 

למלכים – שמלכי ישראל מונים להם מניסן שנה חדשה, ואפילו התחילה מלכותו בסוף אדר, כמן שהגיע אחד בניסן, מונים לו שנה שניה למלכותו.

לרגלים – שהרגל שבחודש זה המתחיל באחד בניסן, הוא חג המצות (חג הפסח) והוא הראשון בשלושה רגלים לענין לעבור על "בל תאחר".

 

לחודשים – שמונים אותו ראשון לחודשי השנה.

 

לעיבורים – להפסקת עיבורים. כלומר – אם רוצה בית הדין לעבר את השנה ולהוסיף לה אדם שני "מעבר והולך עד שמגיע אחד בניסן", הגיע אחד בניסן ולא עיברו שוב אין מעברים אותה השנה.

 

ולתרומת שקלים – שכל קרבנות הציבור שמביאים מאותו יום ואילך, אין מביאין אלא מן הלקוח בכסף השקלים של השנה החדשה ולא משיירי התרומה של השנה שעברה.

 

בבתי הכנסת נוהגים לקרוא בפרשת הנשיאים (שבפרשת נשא) החל מן האחד בניסן כל יום ונשיא שלו, כיון ששבטי י-ה מכוונים כנגד חודשי השנה, וגם כאמור הוא היה יום חנוכת המשכן וקרבנות הנשיאים.