בס"ד, כסלו תש"ע

רבים מכירים את סיפורי חנוכה מהגן או מבית הספר. רבים גם אינם יודעים על מה ולמה חוגגים את החנוכה. גם אלה ששמעו סיפורים בגן. לרוב הם לא תואמים את האמת ואת ההסטוריה כפי שנמצאת לפנינו בספרות הכי קדומה האפשרית מלפני כאלפיים שנה, והוא בתלמוד מסכת שבת, ובתקנת התפילה כפי שתקנו אנשי כנסת הגדולה וביניהם הנביאים חגי וזכריה ומלאכי ואף מרדכי היהודי.

ובכן בתלמוד שלפנינו חכמינו בעצמם שאלו: מאי חנוכה? _ כלומר, על מה ולמה תקנו את החג הזה. והגמרא מביאה את הסיפור המפורסם: כשנכנסו יוונים להיכל, טמאו את כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד – נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. ולשנה הבאה (האחרת – כלשון התלמוד) קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה.

ובכן, אם תשאלו למה תקנו את החג הזה, קבלתם את התשובה הכי עתיקה וכמובן הכי אמיתית. אבל בחנוכה קרה נס נוסף, נס שלא מוזכר בתלמוד, אבל כאמור הזכירוהו אנשי כנסת הגדולה בנוסח תפילת "על הניסים" שתקנו לומר בתפילות ובברכת המזון: על הניסים ועל הנפלאות על התשועות ועל הנחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו כשעמדה מלכות יוןהרשעה על-עמךישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך,ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעתצרתם, רבת את ריבם דנת אתדינם נקמת את נקמתם מסרת גיבורים ביד חלשים ורביםביד מעטיםוטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתיך,ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל עשית תשועהגדולה ופרקן כהיום הזה, ואחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופנו את היכלך, וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרותקדשיך, וקבעו שמונתימי חנכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול.

הנס הזה שתקנו חכמינו אנשי כנסת הגדולה (שהם גם תקנו את כל נוסח התפילות שלנו במשך כל ימות השנה) לומר בתפילות בימי החנוכה, הוזכר בפירוט גם בספר היד החזקה להרמב"ם (רבי משה בן מימון, שחי לפני קרוב לתשע מאות שנה, וקבור בעיר הקדש טבריה), וכך הוא כותב: בבית שני כשמלכי יוון גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצות לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות ישראל יתר על מאתיים שנים עד החורבן השני.

וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום – בעשרים וחמשה בחודש כסלו היה. ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.

ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונה ימים האלו שהתחלתם כ"ה בכסלו, ימי שמחה והלל ומדליקים בהם הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות, להראות ולגלות הנס. וימים אלו הם הנקראים חנוכה. והכוונה: חנו-כה, שביום כ"ה בכסלו נחו מאויביהם.

האמת היא, שלדעת רוב הפוסקים אין ימי החנוכה "ימי שמחה" אלא רק "ימי הלל והודאה" אי אפשר להם בלא שמחה, וכשרוצים להלל ולהודות באמת, אז חייבים לעשות זאת מתוך שמחה.

ולואי ויהיו לנו ימים קדושים אלו למגדלאור לכל ימות השנה, ונדע תמיד להלל ולהודות על הנסים שעושה עמנו בורא עולם בכל ימות השנה.