בס"ד

כמה וכמה מצוות הן התלויות בארץ, שביעית, תרומה גדולה, מעשר ראשון, מעשר שני, מעני עני, תרומת מעשר, ערלה, נטע רבעי, חלה. עיקר מצוותן בארץ ישראל וחלקן חלים גם בחוץ לארץ בעיקר כדי שלא ישכחו ולכשיעלו לארץ יכירו את המצוות הללו. לא נרחיב בביאור כל המצוות הלו, כי הדברים ארוכים ויגעים ולא כאן מקומם.

הרעיון שעומד מאחורי מתן התרומות מכל הדברים הגדלים בארץ לשבט לוי (כהן או לוי) כותב בעל ספר החינוך (מצוה שצה):

לפי ששבט הלוי בחר השם יתברך בתוך אחיו לעבודתו תמיד במקדש – על כן היה מחסדו עליהם לתת להם מחייתם דרך כבוד, כי כן יאות למשרתי המלך שתהיה ארוחתם מזומנת להם על ידי אחרים שיכינוה להם ולא יצטרכו הם ליגיע בדבר זולתי בעבודת המלך היקרה.

ואע"פ שהם היו שנים עשר שבטים, ולפי חלוקה שווה היה ראוי שיטלו חלק אחד משנים עשר- גם זה היתרון להם לכבודם, כי מהיותם מבית המלך – ראוי שיהיה חלקם יתר על כולם, ויתרון גדול הוא שיבוא להם חלק העשירי נקי מכל הוצאות הקרקע, והמחיה משרתי האל בממונו – ברכת השם יתברך תנוח עליו בכל אשר יש לו וזהו אמרם זכרונם לברכה (אבות פרק ג' משנה יג') "מעשרות-סייג לעושר".

גם אמרו זכרונם לברכה (תלמוד בבלי מסכת תענית דף ט', א') שאסור לאדם לחשוב בלבבו ולומר אנסה אם ייטיב השם לי בהתעסקי במצוותיו, ועל כיוצא בזה נאמר "לא תנסו את ה' אלוהיכם" (דברים ו' טו'), זולתי במצוה זו שמותר לנסות את יברכהו האל בעשותו אותה ובהיותו זריז עליה ומופרש הוא על ידי הנביאים שנאמר: "הביאו אל כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה'" (מלאכי ג', י') עד כאן דברי החינוך.

בחרנו בחלק אחד מן המצוות התלויות בארץ ואלו הם התרומות והמעשרות הנהוגות בכל ימות השנה חוץ מן השנה השביעית שנת השמיטה שכל מה שגדל באדמה בשנה השביעית פטור מן המעשרות כדין פירות הפקר שפטורים מן המעשרות (על השנה השביעית שנת השמיטה עוד נרחיב דברים בעז"ה לקראת השנה הבאה עלינו לטובה שנת תשס"ח שהיא תהא שנת השמיטה).

מדברי בעל החינוך למדנו כי בנתינת התרומות והמעשרות לשבט לוי, יש בזה תועלת גם לנותן וגם למקבל. יש תועלת למקבל שהוא שבט לוי שהקב"ה בחר בשבט זה שיקדיש את כל חייו רק לעבודת ה' ויהא במעלה יתירה על כל שאר שבטי ישראל, ומגיע לשבט זה שלא יטרח לפרנסתו אלא כל ישראל ידאגו למחייתם של כל בני שבט לוי באופן שיתפרנסו בכבוד ויקבלו את ההערכה המיוחדת המגיעה למי שמקדיש את כל חייו להיות קודש לה', לעסוק בתורה ובמצוות ויהא מורם מעם וכפי שעם ישראל יודע לכבד את חכמיו, את מוריו ואת גדולי התורה.

אך יש בזה גם תועלת מרובה לנותן, כיוון שבעצם הנתינה יש משום סגולה לעשירות ורבים רבים היכולים להעיד עדות אישית שרק ע"י תרומות שתרמו לצדקה ולחסד, ללימוד תורה ולמשפחות נצרכות ראו ניסים ונפלאות והצלחה רבה בפרנסתם.

וכבר אמרו מפרשי התורה על הפסוק הנאמר לענין תרומת מחצית השקל (שמות ל', יב') "ונתנו איש כופר נפשו" כי המילה "ונתנו" ניתנת לקריאה הן מימין לשמאל והן משמאל לימין, לומר לך – כי אותה חוזרת בסופו של דבר אל הנותן.

הרבה סגולות נאמרו על מצות הצדקה, אך כאן עמדנו דווקא על מתן התרומות והמעשרות מה שצריך, אגב למדנו גם על הכבוד המגיע למנהיגים הרוחניים של האומה הישראלית ועל ההערכה שיש לנו לאלה שנותנים מהונם למטרות קדושות שהם קיום העם היהודי.