בס"ד עריו"כ תש"ע

יום קדוש ונשגב זה שרוב העם היהודי שומר על קדושתו, ואף מתאנה בו, הוא היום בו מתכפרים עוונותיהם של ישראל, ואכן רק מי שמאמין שיום הכיפורים הוא יום של כפרת עוונות, רק הוא זוכה שעוונותיו יתכפרו וכפי שנאמר, אכן רוב העם היהודי (עכ"פ היושב בציון) מאמין שיום הכיפורים הוא יום כפרת עוונות.

חמשה דברים נצטווינו עליהם ביום הכיפורים:

א. איסור אכילה ושתיה.
ב. איסור נעילת הסנדל (נעלי עור).
ג. איוסר רחיצה.
ד. איסור סיכה (מריחת שמן על השער או על העור).
ה. איסור חיי אישות.

איסורים אלה מתחילים מיד עם תחילת הצום ותחילת הצום היא בזמן הדלקת הנרות בכל מקום ומקום כפי שנקבע (ומודפס בלוחות). ומסתיימים עם סיום הצום למחרת בשעה 6:12.

בערב יום הכיפורים מצוה לאכול ולשתות, עד שאמרו חכמינו ז"ל "כל האוכל ושותה בתשיעי ומתענה בעשירי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי". וטעם הדבר שאכילה בתשיעי כל כך נכבדה שנחשבת כאילו התענה, לפי שבזה הראה שמחתו על כי הגיע זמן כפרתו, וזה לו לעד כי הוא דואג על עוונותיו. ועוד טעם – כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה, כי יגדל וישגא מאוד שכר השמחה על המצוות. ומפני שביום הכיפורים אי אפשר לקבוע סעודה מפני הצום, נתחייבנו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה בערב יום הכיפורים. ועוד טעם פשוט, כדי לחזק ולהתחזק בגופינו כדי שנוכל לקיים את מצוות היום הקדוש בתפילה ובתענית.

קודם לתחילת הצום אוכלים "סעודה מפסקת" שהיא הסעודה המפסיקה בין הזמן שמותר באכילה לזמן שהאכילה נאסרה. וכאמור לעיל, האכילה ושתיה נאסרים מיד עם זמן הדלקת הנרות של ערב יום הכיפורים.

תפילת ליל יום כיפור מתחילה בתפילה המרגשת של "כל נדרי", ומסתיימת בתפילה מרגשת אחרת הנקראת "נעילה" שלאחריה תוקעים בשופר כדי להזכיר בזה על סיום התענית. והתפילה מסתיימת בהכרזה "לשנה הבאה בירושלים" ובהרגשה של שמחה עילאית אל יציאתנו מן היום נקיים מן החטא, קדושים וטהורים מקדושת וטהרת היום הקדוש.

עוד באותו ערב של מוצאי יום הכיפורים אחרי תפילת מעריב ואכילה שלאחרי הצום, מתחילים לבנות את הסוכה, כדי לקיים מה שנאמר "ילכו מחיל אל חיל". 

 

                                      שנה טובה ומבורכת,  וגמר חתימה טובה.