בס"ד,

ההצעות המועלות לאחרונה לאפשר נישואין וגירושין אזרחיים במדינת ישראל, למי שאינו מעוניין להינשא או להתגרש לפי החוק הקיים. (הכפוף, כידוע, להלכה כדת משה וישראל) – עלולות לפגוע ביסודות הקיומיים של עם ישראל, ובסופו של דבר להוביל לפילוג העם.

קצת היסטוריה (לא כל כך רחוקה): ב – 19 ביוני 1947 שיגר דוד בן גוריון להנהגת "אגודת ישראל" מכתב, שזכה לכינוי "מסמך הסטטוס קוו", שבו נכתב: "ייעשה כל מה שאפשר כדין . . . למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים . . . (לפיכך) תקויים מבוקשכם להבטחת ענייני האישות וגו'".

מי שצירף את חתימתו למכתב זה היה יצחק גרינבוים, איש שעמדותיו האנטי דתיות היו ידועות כקיצוניות. לימים אמר לראשי אגודת ישראל: "מכתב זה משלים את מגילת העצמאות, ושני המסמכים יחדיו מהווים את התשתית התחיקתית של מדינת היהודים."

לגופו של הנושא: הנהגת נישואין אזרחיים כמו גם מתן אפשרות ל"גיור גמיש" (בדרך "מקלה" מזו המתחייבת בהלכה) – יגרמו למעשה לפילוג העם. האיום בפילוג איננו דחליל שהחרדים מנסים להפחיד בו – אלא הוא ממשי, ותוצאה ישירה של השינויים המוצעים.

נמחיש את הסכנה באחד התרחישים, אחד מני רבים. מוסכם על כולנו, כי אין נישואין אזרחיים בלי גירושין אזרחיים. כמובן שאיש לא יעלה על הדעת לגזור על זוג שהתחתן בנישואין אזרחיים – ללכת ולהתגרש אצל רב. ואז, יהא בעמנו זוגות גרושים לפי החוק – אך לכאורה נשואים לפי ההלכה. שום רב, כידוע, לא ישיא זוגות כאלה – אך יש להניח שפקיד רושם נישואין יערוך בלי היסוסים חתונה שניה.

מה יהיה, אם כן, מעמדם של הילדים שייוולדו מנישואיה של אישה שלא קבלה גט מרב? התשובה כואבת ומצערת: הם יהיו ממזרים עפ"י ההלכה. בתורה נכתב (דברים כ"ג, ג'): "לא יבוא ממזר בקהל ה'; גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה'". חז"ל דרשו את הפסוק בקהלת: ושבתי אני ואראה . . . דמעות העשוקים ואין לה מנחם – "אלה הממזרים שהם עשוקים בגלל חטא הוריהם".

עובדה מעציבה זו אולי לא "תרשים" יהודים שאין להם שום זיקה למסורת, אך מי שיש בהם אפילו זיק וקורטוב של יהדות – למשל, מיליוני יהודים הנוהרים לבתי הכנסת לתפילת "כל נדרי" – כל אלה ימצאו עצמם בבעיה אנושה, כל אימת שילד שלהם ירצה להינשא לממזר.

ומאידך, היהודים המוגדרים כמסורתיים, שלא לדבר על דתיים או חרדים, אלה יסתגרו ויבקשו להקים מחיצה גבוהה המבדילה בינם לבין המחנה שבחר בנישואין אזרחיים. בכך ייווצר נתק מוחלט, קרע סופי. במילה אחת: פילוג. בשתי מילים: שני עמים,

מי שסבור שאחדות העם תוסיף להתקיים, במצב שבו אחוז ניכר בעמנו לא יוכל לבוא בקשרי חיתון עם החלק האחר – מגלה מעט מאד אחריות לאומית, ובוודאי שאינו דואג במיוחד לאחדות ישראל.

הגיור הוא צידו השני של אותו מטבע. המושג גיור הוא דתי, ואין בו כל כוונה אחרת מלבד משמעותו הדתית המקורית. גיור שאינו עפ"י צווי ההלכה, הוא מעשה זיוף והונאה. אי אפשר להציע "גיור גמיש" תוך קיום שערי כניסה שונים ליהדות, שבכל אחד מהם נגבים "דמי כניסה" אחרים (באחדים גם ב"מחירי מבצע").

הקביעה היא, אם כן, חד משמעית: אחדות ישראל מחייבת גם גיור אחיד עפ"י ההלכה, כדי שהגר יסתפח אל האומה בכללה – ולא אל "זרם" או אל "חוג" אחר.

גם בספרו "חזון ודרך" (כרך ג') כותב בן גוריון: "מורשת העבר איחדה את היהודים בכל תפוצותיהם . . . עם הקמת המדינה, יש להעמיק ולבצר את אחדות העם – ולא כל המותר למדינה אחרת, מותר לנו".

אחדות ישראל איננה דבר המובן מאליו. מאז ומעולם היו היהודים שרויים במחלוקות; מאז ומעולם היו נכונים אף למסור נפשם על כל בדל של רעיון או עיקרון. אחדות ישראל טעונה טיפוח גם היום, ואולי היום יותר מבכל הימים – כדי למנוע הידרדרות אל תהום הפילוג.