ליבה, משמעותה בשפה העברית – מרכז. בלשון ספרותית משמעותה - לב. ולכן תמוה בעינינו, מדוע בחרו במשרד החינוך לכנות לימודי אנגלית ומתמטיקה במילה ליבה. בוודאי שזה חשוב, אך האם זהו באמת מרכז החינוך והלב שלו?.

מספרים שנפוליאון ביקר בליל ט' באב בבית כנסת. כאשר ראה כיצד מתאבלים היהודים על אובדן ארצם ומקדשם, אמר למלוויו: "עם שכך זוכר את עברו – יש לו עתיד. ועם שכך זוכר את ארצו – יכול להיות סמוך ובטוח שישוב אליה". אך, לצערנו, מתגלים אצלנו עתה סימנים מדאיגים של אובדן הזיכרון. דומה, שאנו מתחילים לשכוח מי אנחנו, לשם מה באנו לארץ, מדוע בכלל שבנו אליה . . .

וכך היה גם פילוסוף צרפתי, ז'אן פול סרטר, שאמר: "אישיותו של היהודי היא בתוך האתמול, ובתוך המחר". אך דומה, כי האתמול הולך אצלנו ומטשטש ואיננו מהווה עוד מצפן למחר.

הניתוק מהעבר לא זו בלבד שאינו מיטיב עם העתיד – הוא משיג את ההיפך מזה. לכן, גם במגילת העצמאות ישנה הצהרה שלא באנו ליצור כאן זהות חדשה, אלא להמשיך את הקשר עם מה שהיה קודם, עם מה שהיה קיים בעמנו אלפי שנים, לאורך דורות רבים.

חדשות לבקרים אנו מתבשרים, כי משרד החינוך עמל על תוכנית לימודים חדשה, בה יתוודעו תלמידי ישראל לסכנת ההתבוללות של יהודי התפוצות. מכריזים גם בפנינו, מידי פעם, כי תיגבור לימודי היהדות – יביא לתרומה משמעותית בתהליך גיבוש הזהות היהודית של התלמידים. מכריזים בפנינו, ואנו גם מתבשרים – אך נשיאים ורוח ותוצאות אין.

להיפך: סקרים בקרב הנוער מעלים, כי הבורות חוגגת. אפילו ידיעות בסיסיות על יהדות חסרות בתוכנית הלימודים. אין לומדים מספיק בבתי הספר: מה זו מזוזה, מהי ציצית, מהו "שמע ישראל" ומה משמעות חגי ומועדי ישראל. בורות מצערת.

לעומת זאת, ישנם נתונים סטטיסטיים, על המתרחש בבתי הספר בתחומים אחרים, המחייבים להדליק פנס אדום במערכת החינוך. זינוק של 38% בתקיפת מורים, גידול של 16% בשימוש בסמים, עלייה של 13% בעבירות אלימות, צמיחה של 13% בתיקים פליליים בכלל, ועוד.

האם החינוך החרדי שונה?. ברוך השם, אין אצלנו כל התופעות הללו. זו עובדה, שעליה יכולים להעיד במשרד החינוך ובמשטרה כאחד. וזה נובע, עפ"י הכרתנו, מתפיסת עולם אחרת, שעומדת בבסיס החינוך החרדי על כל גווניו. כי לדעתנו, לבית הספר יש תפקיד לחנך לערכי יסוד, בין היתר, כמו "דרך ארץ", "דרך ארץ שקולה כנגד כל התורה", וכו'. ומעל לכל: לחנך ליראת ד', לאהבת תורה. בית הספר – עפ"י תפיסתנו – אינו רק בית מלאכה להקניית ידיעות כלליות, אלא בראש ובראשונה להטעמת ערכי התורה והיהדות, ערכי הנצח – הם הליבה בחינוך שלנו.

תמוה מאד, שבכל פעם אנו צריכים לחזור ולהזכיר, כי ערב הקמת המדינה ביקש דוד בן גוריון, מראשי תנועת אגודת=ישראל להימנע מפעילות מדינית בזירה הבינלאומית. מטרת מייסד המדינה היתה – ליצור חזית יהודית אחידה באו"ם. ולאגודת=ישראל היו אז ארבעה תנאי יסוד, שכולם התקבלו ע"י בן גוריון. החשובה בהן: להבטיח את עצמאות החינוך החרדי.

מה לומדים, איך לומדים, מתי לומדים, עם מי לומדים – כל אלה הינם עקרונות הנקבעים ע"י מורינו הרוחניים, גדולי התורה וצדיקי הדור. מאז, כל ראשי הממשלות וכל שרי החינוך ידעו, כי עצמאות החינוך החרדי היא ציפור הנפש שלנו, והכוונתם הבלעדית של גדולי התורה היא תנאי בל יעבור. אם כן, תכני הלימודים – כולל "הליבה" של משרד החינוך – נתונים להכרעת מורינו הרוחניים בלבד. וגם על יסוד הישגי מערכת החינוך החרדי, אנו משוכנעים שדרכנו היא הנכונה.

 

(פורסם בווינט)