"כל ילד בישראל זכאי לקבל ארוחה חמה" – משפט חשוב זה נאמר ע"י שרת החינוך הנכנסת, פרופ' י. תמיר, ביום הראשון בתפקידה, ועל כך מגיע לה ישר כח. לכאורה זה מובן מאליו, אך על רקע המאבק שניהל בעבר הציבור החרדי בנושא זה ועמדתו התמוהה של הבג"צ – יש לברך על ההכרזה החד משמעית של שרת החינוך.

תזכורת לסוגיה הכאובה: לקראת שנת הלימודים 2005 החליט משרד החינוך, שלא לכלול את תלמידי מוסדות חרדיים מסויימים במפעל ההזנה, בטענה פורמלית מוזרה שאינם נכללים במסגרות המקובלות של משרד החינוך. בעקבות כך הגישה מועצת ביתר עילית עתירה לבג"צ, שפסק כי מוסדות בהם לומדים התלמידים החרדים – אינם זכאים לארוחות צהריים במימון המדינה, אלא אך ורק ילדים הלומדים במסגרות הלימודים ה"מקובלות".

 

כבר אז, ביקרה פרופ' תמיר, כחברת כנסת, את החלטת בג"צ וטענה, כי "לא סביר ולא אחראי למנוע מהילדים ארוחה חמה". על יסוד הניסיון המר שלנו, כי ח"כים משנים עמדות כאשר מתיישבים בכורסאות שרים, חששנו שגם פרופ' תמיר תכריז: "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" – אך הופתענו לטובה.

 

לא זו בלבד שחזרה על עמדתה מן העבר אלא אף נתנה לכך דגש חזק באומרה, בטקס כניסתה לתפקיד: "אני מאמינה גדולה בשוויון אזרחי, ובעיני הנושא הזה יהיה מאוד חשוב". יתר על כן, היא גם הוסיפה ואמרה: "אני מאוד מקווה שנגיע ליום שלא בג"צ יקבע את המדיניות שלנו, ותהיה לנו האפשרות הכלכלית להפוך את מערכת החינוך לשוויונית באמת". זהו אכן משב רוח רענן, ונקוה שהשרה החדשה תתמיד בגישתה זו.

 

במו"מ של יהדות התורה עם קדימה להצטרפות לקואליציה אנו תובעים לעגן הלכה למעשה את רעיון השוויוניות במערכת החינוך – במילים אחרות: למנוע בעתיד אפליית החינוך החרדי. לא ברור עדיין אם נצטרף לקואליציה, אך בכל מקרה טוב לדעת כי שרת החינוך תומכת בעקרון חשוב זה.

 

אם הזכרנו את המו"מ הקואליציוני, מן הראוי שנציין עקרון נוסף הנתבע ע"י יהדות התורה: לא נקבל גם שום התערבות חיצונית בתכני הלימודים של מוסדות החינוך החרדי. את תכני הלימודים של ילדינו, קבעו ויקבעו אך ורק גדולי ישראל להם אנו נשמעים, למרותם אנו סרים, והם המשמרים עבורנו את מורשת הדורות.

 

ראוי שנבהיר: שום גורם חיצוני, יהיה כוחו ככל שרק יהיה, לא יקבע לנו את תוכניות הלימודים. על עמדה נחרצת זו חשוב לחזור – בין אם נצטרף לקואליציה, או לאו. ומוטב שאת עמדתנו זו תשמע שרת החינוך, שיש תקוה שתגלה יחס חיובי יותר מקודמיה לחינוך התורתי.

 

הויכוח על עצמאות החינוך החרדי לא החל היום. הוא עמד על הפרק מראשית קום המדינה. היהדות החרדית שילמה שנים ארוכות מחיר כבד של אפלייה והתנכרות, בגלל רצונה הלגיטימי לשמור על עצמאותה.

 

אין בנושא זה פשרות, וויתורים ו"פתיחויות". מנקודת מבטנו, יש כאן עניין אחד ברור: קיומו של העם היהודי. ההיסטוריה הוכיחה, שכאשר יהודים הלכו ל"פשרות" צאצאיהם הידרדרו. יהדותם עורערה, והגיעו עד למשבר זהות ואפילו חלילה להתבוללות.

 

ילדינו – הם חיינו. ועל עתידם וטוהר נשמותיהם – אנו מוכנים גם למסור את נפשנו. חד וחלק.