נחום ברנע מציע במאמרו "והיא שאבדה" (25.8) למנות וועדה קרואה לירושלים. הוא מסתמך על המלצות צוות חשיבה מטעם מכון ירושלים לחקר ישראל, שהשלים באחרונה תוכנית לשיקום עיר הבירה. "הצוות ממליץ להקים כוח משימה לאומי לשיקום, כאשר היעד יהיה למשוך אל העיר 100 אלף תושבים חדשים... בעיר יושקעו מיליארדי שקלים בבנייה למגורים וכו'". הנה, נמצאה סוף=סוף נוסחת הקסם לפתרון כל הבעיות: וועדה קרואה. הידד!.

מתי ממנים ברשות מקומית וועדה קרואה? כאשר העיריה נכשלה בניהול הכספי שלה. אך מה לעשות, המקרה של בירת המדינה הוא דווקא הפוך: עירית ירושלים סיימה את שנת 2007 בעודף תקציבי שנתי של 7 מיליון שקל. עיריה זו צמצמה גם את הגרעון המצטבר שלה בחמש השנים האחרונות בכ=40%. אז אל תבלבלו אותנו עם עובדות, אומר כנראה בלב נחום ברנע.

מהי בכ"ז בעיית ירושלים? ברנע מיטיב לנסח אותה: "בכל מדינה בעולם מבינים שיש משקל למעמדה של עיר הבירה... על אחת כמה וכמה ירושלים: בגלל חשיבותה להיסטוריה היהודית... בגלל סירוב העולם להכיר רשמית בריבונות הישראלית עליה... ירושלים היא עניינה של המדינה כולה". כלומר, הממשלה צריכה לסייע לה בתקציבים, לתמוך בה בהשקעות. נכון? – לא נכון.

עובדה שהממשלות – ימין, שמאל ומרכז – אדישות לגורל הבירה, אף פועלות לעיתים נגד האינטרסים המובהקים שלה. אשתקד, לרגל יום=ירושלים בכ"ח באייר תשס"ז, הכריז בכנסת ראש הממשלה (ראש עיריית ירושלים בעבר, זוכרים?), על תוכנית השקעה גרנדיוזית של 5.7 מיליארד שקל בעיר הבירה, למשך חמש שנים. כחבר כנסת עליתי לדוכן והבעתי "בחוצפה" ספקותיי לגבי מימוש ההבטחה, למורת רוחו של ראש הממשלה. אמרתי אז, שהממשלה מקבלת מדי פעם החלטות יפות על השקעות מסיביות בירושלים, על העברת משרדים, על בניית קריית המשפט ועוד ועוד. בפועל – ההחלטות נותרות על הנייר. נאדה. אפס מעשה.

הנה, עברה שנה מאז ההכרזה על השקעה של 5.7 מיליארד שקל. כמה באמת הושקע? – סכום עלוב, שהוא לעג לרש. אז, אולי בשנת התקציב הבאה ישתנו הדברים לטובה? לא מיניה ולא מקצתיה. הממשלה קיבלה, כידוע, בימים אלה החלטה על קיצוץ תקציבי רוחבי של 1.1% בכל משרדיה בשנת 2009. כלומר, יקצצו גם מסכומי הקמצנות של השנה החולפת.

וועדה קרואה? כוח משימה לאומי? סליחה: קשקוש, פטפוט חסר משמעות. יש מחקרים עם מסקנות ברורות: בעית ירושלים נובעת ממצוקת דיור ומחירים גבוהים, וגם כמובן מצמצום מקורות התעסוקה. ובכך צריכה – ויכולה! – לעזור הממשלה. אך, היא ממאנת לעשות זאת. חד וחלק.

כבר בשנת 2000 הגשתי הצעת "חוק לעידוד ירושלים", שאישרה ברוב גדול בכנסת – אך הוקפאה ע"י האוצר בחוק=ההסדרים האומלל. החוק שלי מציע, בין היתר, מענקים ומשכנתאות לזוגות צעירים הרוכשים דירה בירושלים. על שולחנות שרים הונחו גם הצעות מעניינות נוספות לעידוד מקורות התעסוקה בירושלים. והממשלה – יוק!.

האם וועדה קרואה תצליח "להפנט" את הממשלה, להכניע אותה, לשנות דרכיה? אשרי המאמין. אצלנו תוכניות ממשלתיות יומרניות לבירת המדינה, יוצרות ציפיות גבוהות – אך אינן מגובות בצעדי מדיניות ומעשים ממשיים. זה לא רק היחס הכושל לבירת ישראל, זה בא גם לידי ביטוי בגישה האומללה לכלכלה ולחברה במדינה בכלל. במקום להחזיר עתה את המשק לתוואי צמיחה, באמצעות טיפוח מנועי צמיחה ופיתוח מובהקים – נוסחת הממשלה הזאת היא, כידוע, דווקא קיצוצים תקציביים. אם כן, לא לוועדה קרואה זקוקה ירושלים – אלא לממשלה חדשה. ויפה שעה אחת קודם.