|
בס"ד
'משפט הכותל' בראיה הסטורית
הפרשה החלה בראשית שנת תרפ"ט, כשהקצין הבריטי המומר הארי לוק מילא את מקום הנציב העליון צ'נסלור ולקראת יום-הכיפורים הודיע על כוונתו להסיר את המחיצה המבדילה שעל יד עזרת הנשים בכותל-המערבי. לוק עמד בדיבורו ובתגובה לכך ארגנה התנועה הציונית הפגנה לאומית ביום הקדוש עצמו, שננעלה בתקיעת השופר המסורתית, כשההמון 'נשבע אמונים' לכותל בקריאה "שמע ישראל, הכותל כתלנו,הכותל אחד". המאורע הזה והסערה שבעקבותיו פרצו סכר לשטפון שהוביל להשתוללות הערבים וכעבור מספר חודשים – ל'מאורעות תרפ"ט'. מאוחר יותר הוקמה ועדה בינלאומית ('ועדת שאו') אשר בפניה נערך 'משפט הכותל'.
המסקנות הפשרניות של הועדה המנדטורית אשר פורסמו השבוע, אינן מעניינות כל-כך. אבל במבט לאחור, אחרי 80 שנות מאבק דמים, ניתן להתבונן בעובדות ואולי ללמוד מהן כמה דברים.
מבחינת היהדות החרדית חשוב לציין את התנהלות אגודת-ישראל במערכה, כפי שבאה לידי ביטוי במאמר חתום על-ידי י.ש.ר. (ר' יהודה שכטר, ממנהלי בית-היתומים דיסקין ומחברי הנהלת אגודת-ישראל), ובתשובת המערכת בעיתון.
וכך כתב י.ש.ר.:
"...גם ליהדות החרדית הנאמנה יש לקבל לקח מכל זה, אם לא השכילה ללמוד ולהבין את מצבה מתוך שלווה, תבוא לידי זה מתוך צער וכאב. הכשלון לגבי הציונים בענין הכותל המערבי, הוא רק במובן של מניעת הרווח, אבל לגבי יהודי הדת והיהדות הנאמנה, זהו גם הפסד עצום".
"ראשית כל חוּללה הדת הישראלית בארץ-ישראל ביום-הכיפורים במקום קדוש באין מכלים (בכך שהמחיצה הוסרה. נ"א). ושנית, תוצאות הדברים להבא. אפשר להגיד שה'קבלנים' הבלתי קרואים לשם עשיית המחאה, הרעו וקלקלו שבעתיים למצבנו על יד הכותל המערבי ממה שהיה מקודם. והקולר תלוי לא רק בההסתדרות הציונית, אלא גם בההסתדרות העולמית והמקומית של אגודת-ישראל, שלא נזדרזה מיד לסדר את המחאה בצורה ובמגמה הדתית הרצויות, וגם להתאמץ לדחות ולטשטש כל צורה אחרת של מחאה".
"כאן היתה ענוותנות יתרה מדי שקלקלה למצבנו ולא הועילה כלום גם לאחרים".
על דברים אלה באה תגובת המערכת כדלהלן:
"בנוגע לאגודת-ישראל המקומית יש להביא לידיעת הקהל והסופר הנכבד את העובדא שהיא פנתה במכתב להועד-הלאומי בבקשה ובהסברה, לשנות את כיוון המחאה בענין הכותל המערבי במגמה הרצויה המבוארת במאמר זה, ובהצעה לפעול בזה בדרך משותפת לטובת הענין. וגם האגודה העולמית הגישה להממשלה תזכיר בכיוון הזה של הסופר".
תם חודש ה'יציאה' מהועד-הלאומי
"21,510 מבוגרים נענו לקריאת היציאה, מתוכם 16,212 – ירושלמים (שהם רוב האוכלוסיה היהודית. נ"א). הישוב החרדי בבני-ברק הקיף רק 102 איש, פחות מבערים: טבריא, תל-אביב, צפת, פתח-תקוה, חיפה וחברון".
הדיווח מכיל גם אקורד סיום צורם:
"שמועה מחרידה מגיעה מטבריא, כי הרב הגאון הגאב"ד דטבריא, מוהר"ר משה קליערס שליט"א הוכה בשבת בשעת דרשתו בבית הכנסת (בעד ה'יציאה'. נ"א) ע"י אחד ה"חלוצים", שנכנס לביהכנ"ס בשבת כשסיגריה דולקת בפיו...".
עשרים ושש פעמים ש"ס
"ביום ב', ח' אדר נפטר בירושלים בזקנה של 83 שנים הרב הגאון ר' מנחם מענדיל שארשעווסקי זצ"ל. המנוח כיהן ברבנות משך של יותר מחמשים שנה בעיר קאסוב והיה מפורסם בבקיאותו המופלגת.
"היה אחיו של הבקי המפורסם בירושלים בדור הקודם שהיה ידוע בשם ר' זעליג רייצעס זצ"ל. לפני פטירתו ציוה לעטפו בטלית שבו למד עשרים ושש פעמים ש"ס!".
המנוח החשוב זכה לכבוד רב במותו והספידו אותו:
"הרה"ג רי"י וכטפויגל, רב"צ ידלר, רא"י קוק, ור"ש רפפורט".
הוחלט על מועד לכנסיה הגדולה השניה
"וינה: אחרי התייעצות עם חברי ועד הפועל, המועצה המרכזית ועם מועצת גדולי התורה נתקבלה החלטה לקרוא את הכנסיה הגדולה השניה באלול תרפ"ט בעיר וינה. מרכזי האגודה בוינה ובפרנקפורט התחילו כבר בעבודת ההכנה.
"ועד הפועל של אגדת-ישראל בוינה, הודיע באופן רשמי להממשלה שהוחלט לקרוא גם את הכנסיה הגדולה הבאה בוינה. על זה קבלה אגודת-ישראל מכתב מאת מזכיר הממלכה ד"ר זייפעל, אשר בו הוא מקדם בברכה את ההחלטה.
"ביום ד', ששי למרץ קבל הנשיא החדש של ממשלת אוסטריא, מר מיקלאש, משלחת מאגודת-ישראל, מורכבת: הרב ר' ישעיה פירסט (רבה של וינה מח"ס שו"ת חזון-ישעיה), הרב ד"ר פנחס כהן, ר' זאב (וואלף) פפנהיים והרב בער פרידמן (רד"ב בן מהר"י האדמו"ר מטשארטקוב).
"הרב פירסט הביע ברכה להנשיא בשם מועצת גדולי התורה של אגודת-ישראל. הרב ד"ר כהן הי"ו ביאר בארוכה את המטרה של האגודה והדגיש את היתרון בבחירת וינה למרכז התנועה. ר"ז פפנהיים מסר להנשיא חוברות מקרן-התורה ומבית-יעקב והבליט שאגודת-ישראל מטפלת בעיקר בנתינת חינוך דתי להדור הצעיר. הרב פרידמן מסר להנשיא תודה בשם אלפי המהגרים, אשר במשך המלחמה (מלחמת-העולם הראשונה. נ"א) וגם אחריה מצאו מחסה במדינת אוסטריא".
העולם היהודי נערך לכנסיה הגדולה
ועוד באותו ענין:
"באשכנז – (גרמניה. נ"א)... בראש התעמולה הזאת עומדים העסקנים הידועים, הרב שפיצער, המבורג, מר יעקב רוזנהיים וכו'. בפולין – (גליציה היתה כלולה במדינת פולין. נ"א)... עבודה מופתית נעשתה על-ידי חשובי הבעלי-בתים... בטשכאסלובוקיי (צ'כוסלובקיה. נ"א) – באספה פומבית שהיתה בפרעשבורג, הגאון ר' עקיבא שרייבער שליט"א הופיע בתור נואם... ברומעניען |(רומניה. נ"א) – העמידו את עצמם הרבה מהחשובים לשורות התעמולה... בלעטלאנד (לטביה. נ"א) – המשרד המרכזי בוינה שלח את המזכיר מר שענפעלד לריגא לשבועות אחדים...".
תעמולת הצלה לטובת הישיבות בליטא ופולין
"ורשא. המצב של 74 ישיבות בפולין וליטא הוא ממש בסכנה. המצב נעשה עוד יותר חמור על-ידי הפסקת התמיכה מצד הדזאינט.
"אגודת הרבנים בפולין יחד עם מנהלי אגודת-ישראל של פולין החליטו לסדר תעמולה גדולה בכל מדינת פולין לטובת הצלת הישיבות. הועידה הראשונה היתה בבית ראש האגודה הידוע וסגן הקהילה היהודית בוורשא מר ישעיה ראזנבאום הי"ו, בהשתתפות ראשי הישיבות שבפולין וליטא. התעמולה נתמכת מכל העתונות היהודית בפולין וכנראה שהיא תהא מעוטרת גם בהצלחה מזהירה. יורשי המנוח אייזנשטאט נדבו לתעמולה זו 1100 דולר, ועוד נדיבים רבים הצטיינו בתמיכותיהם".
לפני היותו שם של רחוב
היה ז'בוטינסקי סוכן ביטוח
מירושלים ניהל זאב ז'בוטינסקי את 'יהודה – החברה לאחריות ובטחון', לה היו סניפים בקהיר ובאלכסנדריה שבמצרים ובארבע ערים בארץ-ישראל. מירושלים חבקה החברה את העולם כבעלת המניות של חברת ביטוח בעלת שם זהה (אך באנגלית, כמובן) שנוסדה בניו-יורק "בל"ג בעומר תרפ"ז". | 
